"אין דיאטה שלא ניסיתי" היא הודיעה לי מייד עם כניסתה לחדר. ואני הבטתי עליה, רואה את כל הכשלונות ומפחי הנפש שהביאו אותה אל המשקל העודף שהיא נושאת.

בחורה חייכנית, מלאת חיים, אפילו רועשת. לבושה בצבעים עזים, ומאחורי כל אלה מסתתר עצב גדול. תסכול. אולי אפילו בושה. BMI של עודף משקל רב, שמתחלק על 180 ס"מ. אישה גדולה, אי אפשר להסתיר.

שאלתי אותה למה היא מצפה הפעם, הרי אין דיאטה שלא ניסתה, אז מה לדעתה יהיה שונה? ולמה נטורופתיה? הרי רוב הנטורופתים דוגלים בצמחונות, שאיננה בדיוק דלת קלוריות.

היא לא ידעה לענות. אמרה רק שהיא מוכרחה לרזות.

למה מוכרחה? שאלתי. מי מכריח אותך?

"אף אחד", היא אמרה, "אבל אני יודעת, מהפעמים שבהן הצלחתי, שאני יכולה להיות הרבה יותר מאושרת,  שהאכילה הזאת ממסכת אצלי משהו. אני חייה כמו מאחורי ענן חצי שקוף. אפילו כשאני יוצאת עם בן זוג, אני רק חצי שם. ואני לא אוהבת את עצמי.

רציתי לחבק אותה. כזו כנות כבר במפגש ראשון, וכל כך הרבה עצב.

הסברתי לה שלא יהיו פתרונות קסם בקליניקה שלי. שיש שיטות שונות, ונצטרך להתאים לה יחד את הנכונה לה, אבל העיקרון הוא אחד – והוא הפוך לעיקרון שצריך להנחות אותה במישור הפיננסי. אם לגבי חשבון הבנק צריך לדאוג שההוצאות לא יעלו על ההכנסות, הרי שלגבי דיאטה, צריך לדאוג שההוצאה תעלה על ההכנסה.

שזו הרפקה ממושכת ולא פשוטה בכלל, כמו שהיא כבר יודעת, אבל אפשרית. אנחנו נברר יחד מה  גורם לה לאכול יותר, מתי זה קורה, אילו סוגי מזון משאירים אותה רעבה, ואילו מצבים משאירים אותה רעבה.

יהיו לנו הצלחות וגם כישלונות, אבל אני יכולה להבטיח להיות שם איתה יחד, למרות שהיא זו שתעשה את מרבית העבודה. 

שאלתי אם היא מוכנה לצאת לדרך, ולהתחייב לפחות לחודשיים. אמרה שכן. מאז כבר עברה חצי שנה, 18 ק"ג.

בהצלחה לנו.